אם אתה מודאג כרגע לגבי מסלול הקריירה שלך וחווה קשיים, אני מקווה שתקבל נחמה דרך המכתב שלי.
שלום? אחרי שחשבתי איך לתמוך בך, החלטתי לכתוב לך מכתב מכל הלב. אכתוב כמה מילים בתקווה שהמכתב הזה ייתן לך כוח ועידוד.
אומרים שהמונח המשמש להתייחסות לדור הצעיר הוא מראה של אותה תקופה. כשהלכתי לקולג', קראו לנו דור המילניום. עם זאת, עד מהרה נוצר דור שוויתר על שלושה דברים: דייטים, נישואים ולידה. לאחר מכן, צמח דור שוויתר על 5 הדברים כמו בעלות על בית וויתור על יחסי אנוש, ודור אפילו ויתר על 7 הדברים שוויתר על חלומות ותקוות. הדור שלנו מתקשה, נכון? כשהיינו צעירים לימדו אותנו ללכת לבית הספר כל יום, להקשיב למורים שלנו וללמוד קשה. אז עשינו את זה, אבל אף אחד לא אחראי להשלכות. למעשה, הידע הנלמד בבית הספר אינו מועיל במצב הנוכחי. כשאנחנו מפגרים לרגע, כשאנחנו נופלים בטעות, או כשאנחנו עושים פנייה לא נכונה והולכים לאיבוד לרגע, אף אחד לא מלמד אותנו איך לקום ולמצוא את הדרך. המכתב הזה אולי קצת יומרני, אבל אנא סלח לי ואספר לך על ספר שעזר לי כשהיה לי קשה.
יש אגדה שברבור לא בוכה כל חייו, אבל ממש לפני שהוא מת, הוא משמיע את הצליל הכי יפה ובוכה לפני שהוא מת. לכן היצירות האחרונות של אמנים נקראות לעתים קרובות שירי הברבור שלהם. נראה ש"הזקן והים" הוא שירת הברבור של הסופר האמריקאי "המינגווי". זה פשוט מדהים שהמינגווי, שלדעתי הוא הסופר הטוב ביותר של המאה ה-20, כתב סיפור על הים הרחב והרחב באמצעות זקן, ילד, ים, מרלין וכוכבים. עם זאת, הסיבה שאני רוצה להמליץ על הספר הזה היא בגלל שרציתי לדבר על חייו של "המינגווי" ולא על ערכו הספרותי. בזמן קריאת הספר הזה, דמיינתי אדם זקן נאבק בים הפתוח. ראיתי גם את הדור שלנו נאבק בחרדה מהעתיד ולא יודע מה לעשות, למרות שעבדו קשה. נראה שאין הרבה הבדל בינינו, שנדחקים לים ונלחמים זה בזה בעולם העז הזה בפחד אינסופי, לבין הזקן שנאבק לבדו בים. עכשיו אנחנו יוצאים למסע הקשה הזה בלי שום הבטחות או קואורדינטות, בלי לדעת מי האויב או כמה זמן נצטרך להילחם. אנחנו נאלצים להילחם אחד עם השני ואפילו לעשות בחירות קיצוניות עבור הפרס שנקרא מרלין.
קראתי את "הזקן והים" וחשבתי על זה הרבה. מה זכה הזקן בסופו של דבר? האם הזקן שאיבד את המרלין שלו הוא לוזר? אני חושב שהזקן מנצח. למרות שהשלל נלקח, לא ויתרתי ונלחמתי עד הסוף. במצב שאין לו סוף באופק, חלמתי דרך הכוכבים. תמיד הבטחתי מחר. מעל הכל, חזרנו בשלום. הוא גם השאיר אחריו נכס לדורות הבאים: ילד צעיר. עם זאת, הזקן ברומן והזקן במציאות היו שונים. "המינגווי" שם קץ לחייו, והשאיר מכתב התאבדות שאומר: "אני בודד כמו נורה שהזרם שלה הפסיק לזרום והחוט שלה נשבר". הוא קיבל את פרס פוליצר, פרס נובל לספרות, גאונות, תהילה, עושר, והיה נשוי ארבע פעמים, אבל תהיתי למה הוא בחר בבחירה כל כך קיצונית. אולי לא היה לו 'חלום' בשנותיו האחרונות. אני מאמין שאם היה לו חלום, הוא היה משנה את חייהם של אנשים רבים. אני חושב שגם אני השתניתי לטובה לאחר שקראתי את פניני הרומנים שלו.
לפני הרבה זמן, כשהייתי יותר בוגר ממה שאני עכשיו, נאלצתי לעבוד קשה ולהילחם כדי לנצח בתחרות. עם זאת, ככל שצברתי ניסיון ופיתחתי את כישורי, דברים השתנו פתאום. בחברה שלנו, הסחורות מוגבלות, ויש משהו שאי אפשר למלא באנוכיות ותאוות בצע בלבד. דרך הספר הזה, הבנתי שוב שאנשים רגילים וחלשים הם חיוניים בחברה הזו ויקרים למישהו, ושאני גם יצור חלש שאינו מיוחד. ברומן, הזקן נלחם לבדו בים הפתוח במשך זמן רב של 84 ימים. כמובן, אין צורך להתנחם בלראות את הזקן או להשוות אותו, אבל מה שחשוב הוא העובדה שהזקן ברומן חלם כל יום.
אני חושב שאין תשובה נכונה בבחירת קריירה. עם זאת, אני תוהה אם מה שאני מכין עכשיו הוא כיף ומרגש, ואם זה נכון, אני חושב שגם תהליך ההכנה יהיה מאושר. אסיים בתקווה שגם אתם, בקריאת המכתב הזה, תרגישו את מה שהרגשתי לפני שנה בנוגע לסוג החלומות של הזקן ברומן במשך 84 ימים.